ניתוחי שאנט להידרוצפלוס

במוח האדם קיימים חללים המכונים חדרי המוח, ובהם זורם נוזל מוח־שדרה (Cerebrospinal Fluid CSF). נוזל זה מיוצר באופן רציף. הוא מקיף את המוח ואת חוט השדרה וממלא תפקיד חשוב בהגנה על מערכת העצבים המרכזית. בכל יום מיוצר כחצי ליטר של CSF. הנוזל זורם דרך מערכת חדרי המוח ובהמשך נספג אל מערכת הדם.

הידרוצפלוס הוא מצב שבו קיימת הצטברות עודפת של נוזל מוח־שדרה בחדרי המוח. מצב זה יכול להיגרם עקב חסימה בזרימת הנוזל. או עקב הפרעה בספיגתו. כתוצאה מכך חדרי המוח מתרחבים, ובחלק מהמקרים נגרמת גם עלייה בלחץ התוך־גולגולתי. הידרוצפלוס יכול להופיע בכל גיל: בתינוקות, בילדים ובמבוגרים. הסיבות להיווצרותו משתנות בהתאם לגיל ולמצב הרפואי.

במבוגרים, מאחר שעצמות הגולגולת כבר סגורות, עלייה בלחץ התוך־גולגולתי עלולה להתבטא בתסמינים שונית. כגון כאבי ראש, בחילות והקאות, ירידה בזיכרון ובתפקודים קוגניטיביים, הפרעות בהליכה ולעיתים הפרעה בשליטה על הסוגרים. הידרוצפלוס יכול להופיע גם בעקבות גידולים מוחיים, דימום מוחי, זיהומים או מצבים אחרים המשפיעים על זרימת נוזל המוח והשדרה.

סוג מיוחד של הידרוצפלוס המופיע בעיקר בגיל המבוגר הוא הידרוצפלוס בלחץ תקין (Normal Pressure Hydrocephalus – NPH). במצב זה קיימת הגדלה של חדרי המוח. התמונה הקלינית האופיינית כוללת הפרעה בהליכה, ירידה קוגניטיבית והפרעה בשליטה במתן שתן. מאחר שתסמינים אלו יכולים להופיע גם במחלות אחרות של הגיל המבוגר, יש חשיבות רבה להערכה נוירולוגית ונוירוכירורגית מסודרת.

אבחון הידרוצפלוס

האבחון מתבסס על התסמינים הקליניים בשילוב בדיקות הדמיה של המוח. בדרך כלל CT או MRI. בדיקות אלו מאפשרות להעריך את גודל חדרי המוח ולעיתים גם לזהות את הסיבה להפרעה בזרימת ה-CSF. במקרים של חשד ל-NPH ניתן לבצע הערכה נוספת הכוללת ניקור מותני (Lumbar puncture) וניקוז כמות מסוימת שלCSF. לפני הניקור ולאחריו ניתן להעריך מדדים שונים, בעיקר הליכה ותפקוד קוגניטיבי. שיפור לאחר ניקוז הנוזל עשוי לסייע בהערכת הסיכוי לשיפור בעקבות ניתוח שאנט.

טיפול באמצעות שאנט

כאשר ההידרוצפלוס נובע מהפרעה בספיגת נוזל המוח והשדרה, אחת מדרכי הטיפול המקובלות היא ניתוח להשתלת שאנט (דלף). מטרת השאנט היא לנקז את עודפי ה-CSF מחדרי המוח לאזור אחר בגוף שבו הנוזל יכול להיספג.

ברוב המקרים נעשה שימוש ב Ventriculo-peritoneal Shunt – VP Shunt. הוא מנקז את הנוזל מחדרי המוח אל חלל הבטן. מערכת השאנט מורכבת מצינורית דקה המוחדרת לאחד מחדרי המוח. בנוסף אנו ממקמים שסתום מתחת לעור וצינורית נוספת העוברת מתחת לעור ומגיעה עד לחלל הבטן. השסתום מווסת את קצב ניקוז הנוזל בהתאם ללחצים במערכת.

כיום ניתן להשתמש בשסתומים מתכווננים, המאפשרים לשנות את דרגת הניקוז גם לאחר הניתוח. זאת ללא צורך בניתוח נוסף. יכולת זו חשובה במיוחד כאשר יש צורך להתאים בהדרגה את מידת הניקוז למצבו הקליני של המטופל.

מהלך הניתוח וההחלמה

ניתוח שאנט מתבצע בהרדמה כללית. במהלך הניתוח מוחדר הקטטר לחדר המוח, מחובר לשסתום. ממנו מועבר קטטר נוסף מתחת לעור עד לחלל הבטן. המערכת כולה נמצאת מתחת לעור ואינה נראית מבחוץ. לאחר הניתוח המטופל נשאר בדרך כלל באשפוז למשך 2-3 ימים לצורך מעקב. בנוסף אנו מבצעים הערכה נוירולוגית ובדיקת תפקוד מערכת השאנט. במטופלים עם NPH , השיפור עשוי להיות הדרגתי. לעיתים קרובות השיפור הבולט ביותר הוא בהליכה. בהמשך ייתכן שיפור גם בשליטה על מתן שתן ובתפקודים הקוגניטיביים.

מערכת השאנט מיועדת להישאר בגוף באופן קבוע. אך חשוב להמשיך במעקב נוירוכירורגי. במקרים מסוימים עלולות להתפתח בעיות כגון חסימה של השאנט, זיהום, ניקוז יתר או ניקוז שאינו מספק. לעיתים יש צורך בכיוון השסתום או בהתערבות נוספת.

ניתוח שאנט הוא טיפול חשוב ומקובל בהידרוצפלוס, ובמטופלים המתאימים הוא עשוי להביא לשיפור משמעותי בתסמינים, בתפקוד היומיומי ובאיכות החיים.